איך מעבדים כתיבת סיפור חיים להצגת יחיד
בתוך כל סיפור חיים מסתתר הסיפור האמיתי.
סיפור החיים שלך אינו רק רצף כרונולוגי של פרטים…נולדתי בשנת…גדלתי ב….למדתי שם …שרתתי פה…בתוך רצף הפרטים הזה מסתתרת חוויה עוצמתית , זכרון החרוט עמוק במוחך בלבך …כשם שבתיאטרון השחקן למד את הרקע של הדמות אותה הוא מגלם כך גם חייך שלך הינם רקע לאירוע מ או לחוויה מסויימת שחווית . כפי שהדמות בעלילה עוברת שינוי עקב האירוע שחוותה כך גם אתה היום אדם מעט אחר .
מה מסיפור החיים שלך אתה רוצה לספר?
קרה לך פעם? שברגע מסוים עלה בך זכרון כה חזק ומרגש שהזיכרון צועק לך SAVE!!! אל תניחי לי לחמוק. שמור אותי עכשיו בתיקיה לפני שיעוף. ואולי אותה חוויה מלווה אותך שנים וכמו זרע שנובט הולכת וצומחת בך ההכרה שהנה מגיע הרגע לשתף את האחרים במה שעבר עלייך או מה שהתבהר לך במהלך חייך. אולי סיפור מלחמה שעברת , התמודדות עם משבר משפחתי, בריאותי, תפקיד שמילאת בשנים סוערות כל שהן. עולה בך הצורך לעמוד ולספר את סיפורך ואז מגיע הרגע המכונן.
איך להתחיל לכתוב הצגת יחיד
מגיע הרגע שהוא לחלוטין בחירה שלך. לשבת ולכתוב את זה. בכמה שורות.
בלי לתכנן/ בלי לסגנן. לאפשר לתת המודע שלך לנסח את המשפטים. או לחילופין ללחוץ על כפתור ההקלטה בטלפון ולדבר את הזיכרון, את סיפור החיים ומתוכו הסיפור האמיתי. אפילו קצה קצהו של הסיפור….באותה קלילות שזרקת על השיש במטבח את חומרי הגלם לאפייה. קודם כל שיהיו זמינים לך. אח"כ יהיה הזמן לחשב כמויות סדר הכנה וכו…וכמובן לשבת מול מחזאי ובמאי ולעבור ביחד את התהליך המרתק והמרגש בדרך להצגת יחיד.
גם הצגת יחיד היא דיאלוג
אחד המפתחות החשובים בכתיבת הצגת יחיד הוא בחירת המאזין. מי זה יושב שם בחושך ומקשיב לך? למי ממש חשוב לי להגיד או לספר את הסיפור? האם צריך שיהיה שם מישהו בכלל? מזכיר את השאלה הפילוסופית. האם עץ נופל ביער משמיע קול אם אין שם אוזן קשבת?.
בחירת זהותו של המאזין או המאזינים מעניקה לכל הצגת יחיד את הצידוק שלה את כוחו ומן הסתם גם את הדרך וסגנון הדיבור.כאשר נובט בנו הצורך להגיד את אשר על ליבנו תמיד תצמח ותתגלה הדמות או הדמויות שהן ייעודו של המונולוג. גם אם בתחילה הן לא ברורות, סבלנות. לאט לאט… הן תתגלנה בפניך. ואז תישיר מבט אליהן…..ותדבר.
