איך מתוך סיפור אישי נולד המונולוג הראשון שלי
המונולוג הראשון שלי – כמעט סיפור חיים
המונולוג הראשון שלי נולד ממשפט שאמרתי בשעור תיאטרון התנועה של נטע פלוצקי. זה היה בסטודיו של ניסן נתיב. מתוך איזה שהוא ריקוד ללא מוזיקה והקשבה דרוכה לרכשי לב מתעוררים. מה היה המשפט? ממש לא זוכר. אני כן זוכר שהלכתי הביתה והתחלתי לכתוב קטע מסיפור חיים. כתבתי בראש בדמיוני כל הלילה ואז בבוקר בהקלדה מתמשכת וללא הפסקה. בעצם צף ועלה בי מעיין סיפור חיים אולי אוטוביוגראפיה ספק סיפור הרפתקה .
אוטוביוגראפיה הופכת להצגת יחיד
קראתי למונולוג: "פריחת ההדרים" .כתבתי על נער בכפר שחולם להיות שחקן ועל אבא אחד שממש זקוק לו במשק ועל עלית גג רוחשת יונים עכברים וחתולה אחת רעבה. ומפגש הזוי עם במאי תל אביבי קפדן, מפגש שמסתיים בכי רע שבסופו חוזר הנער אל הכפר ומוותר על חלומו (במציאות עזבתי את המשק למדתי משחק אצל ניסן נתיב ועד היום אני עוסק במשחק ובתיאטרון). מעין אוטוביוגרפיה חצי דמיונית מעט מבולגנת ומעט אזוטרית. כנראה מספיק אוטנטית כדי להתקבל לפסטיבל תיאטרונטו אותה שנה 1997(ביימה אותי בכישרון ובתנופה איילת מרגלית וניגן להפליא בגיטרה קובי שפי) .
ויש מסקנות: הבמאי – חוליה חשובה בכתיבת סיפור חיים כמונולוג
עקב אופיו האזוטרי של המונולוג לא הצלחתי ממש לרוץ עם ההצגה והסתפקתי בפסטיבל תיאטרון (אזוטרי עוד יותר ) בסופיה שבבולגריה. זה היה שיעור מרתק בעוצמתו של מספר הסיפור אך גם בחשיבות של נוכחותו של במאי . עין חיצונית מלווה שתזקק ותדייק את התמה – את נושא הסיפור. כאשר אתה שקוע ומעורב רגשית בסיפור ובעיקר כשמדובר בכתיבת סיפור חיים אישי, קשה לך להתרומם ולהתבונן על הסיפור "ממעוף הציפור" . תפקידך להיות בתוכו. לחיות מחדש את הקולות הריחות הרגשות . מישהו אחר תפקידו להתבונן בך מהצד ולדייק אותך בדרכך. זה תפקידו של הבמאי.
כתיבת סיפור חיים כמונולוג – תמיד יש פעם ראשונה
זה היה לפני 22 שנה. מאז כתבתי מחזות ומונולוגים רבים. ככל שחולפות השנים כבר איני יודע מה בסיפור החיים ההוא היה אמת ואיזה חלק באוטוביוגראפיה היה פרי דמיוני הקודח. משמח אותי לראות כמה סיפורים ומחזות נולדו לי מאז, אבל כפי ששמואל הספרי אמר לי אז לאחר שקרא אותו: "מחזה ראשון כותבים רק פעם אחת" ולכן יש לי פינה חמה ומיוחדת בלב ל"פריחת ההדרים". המונולוג הראשון שלי.
